פרופ' קרין נהון פרסמה אתמול פוסט שכותרתו "פרשת נתן אשל ור': התקשורת צנזרה, אבל המידע כבר ברשת" בו היא מסבירה כי ברגע שפורסם שמה המלא של ר' ברשת, ומנועי החיפוש אינדקסו אותו, לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור (ההדגשה שלי):
היום, היועמ"ש דחה את בקשת פרקליטיה של ר' שלא לזמן אותה למסור עדות בנציבות המדינה על ההטרדה לכאורה (אולי אף מינית) מצד ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, נתן אשל. פרקליטיה כתבו, "התייצבות למתן עדות מהווה פגיעה מצערת ומיותרת בפרטיותה". פרקליטיה גם בנוסף כנראה נערכים להלחם באלה שחושפים את שמה באינטרנט. להלחם בבלוגים זה פשוט, אבל איך מורידים מידע ממנועי חיפוש וארכיבים? כאן זו כבר מלחמה אבודה. הדבר משול לנסיון לכבות שריפה שמאיימת להשתולל עם דלי מים יחיד.
ואז מה עושה פרופ' נהון? כותבת גילוי נאות (שוב ההדגשה שלי):
גילוי נאות – לכל אלה שחוששים שבעצם כתיבת פוסט זה בעצם אני חושפת את ר' – בעת כתיבת שורות אלו, אם מחפשים במנוע החיפוש כפי שהדגמתי, התוצאות לא יתנו יותר את שמה של ר'. מנועי החיפוש עדכנו את המידע. חיכיתי כיממה לפני הפרסום של פוסט זה עד שמנועי החיפוש יתעדכנו, כדי שלא לסכן את פרטיותה של ר'.
איך מסתדרת הטענה הראשונה עם השניה? אז זהו, היא לא. נכון לזמן כתיבת שורות אלו חיפוש בגוגל של הדוגמאות שמביאה פרופ' נהון מחזיר את שמה המלא של המתלוננת.
הטענה הראשונה היא כנראה הנכונה – המלחמה אבודה. מי שרוצה לדעת את שמה של ר' לא יתקשה למצוא אותו.
